הלילה שלי באופרה

כשהתחלתי לדבר עם האנשים באופרה על ההופעה והחזרות המתקרבות, לא היה לי מושג על מה מדובר.
אחרי הכל, אני רגילה להופיע לבד על הבמה. לבנות מופע, לעשות עליו חזרות ואז בערב חד פעמי, לעלות על הבמה ולתת את כולי. לא היה לי מושג עד כמה הכל יכול להיות שונה עבורי.

חזרות יכולות להיות דבר מאוד מתיש ומייגע כשאתה עושה אותן לבד. אתה צריך להקים את עצמך מאיפה שאתה לא נמצא, לקבוע עם עצמך שעה, ולהתחיל לעבוד. זה הרבה פעמים נופל בין הכסאות עד שזה כבר קורה, צריך משמעת רצינית או שהכל נראה בינוני.

כאן הכל היה אחרת.
עוד לפני תחילת החזרות נפגשתי עם ארז, האחראי על הניצבים באופרה. הייתי חייבת לדעת מה הסיבה לכך שאנחנו ערומות בהופעה הזו באופרה. אני עובדת עם סיפור, אני חייבת לדעת את המניע, וסיבה כמו "כי זה יפה ומושך" פשוט לא עובדת עבורי, ואני לא יכולה להיות עם כל הנשמה במופע כזה.
לפני הפגישה איתו קראתי את הסיפור של לה טרוויאטה, וארז הסביר לי בדיוק את החלק שלנו הרקדניות בתוך העיבוד המסויים הזה של האופרה, כך שהסיפור התבהר לי בצורה מדוייקת והבנתי מאיפה אנחנו באות כרקדניות בורלסק במופע הזה, ומה הסיבה שאנחנו ערומות.

לפני החזרה הראשונה מצד אחד חזרתי בראשי לחזרות להקות הריקוד בצופים, ומצד שני - איזו הקלה זו היתה - נקבעה עבורי יום ושעה בה הייתי צריכה להגיע לחזרה. מישהי תבנה עבורי את הכוריאוגרפיה, כמה הקלה היתה לי.

החזרה הראשונה
החזרה הראשונה היתה בלאגן. הכוריאוגרפית שהיה לנו הכבוד לעבוד איתה היא המנהלת האדמניסטרטיבית של הבלט הלאומי של לטביה. היינו נרגשות, אבל הלכנו לאיבוד. לא הבנו מה היא בדיוק רוצה, לא זכרנו את הצעדים, ואני זוכרת שבשלב מסויים היו לנו מבטים של צבי מול פנסי מכונית. היינו המומות וקצת נבוכות ומבוהלות מכך שלא זכרנו את הצעדים, אבל עם הזמן והחזרות זה השתפר כמובן. כמה נעים היה לחלוק את הכל עם אלינור ואירה. לא הייתי לבד על הבמה. זה היה נהדר. אבל הדבר הנפלא ביותר עוד היה לפניי.

החזרה הגנרלית
החזרה הגנרלית היתה הפעם הראשונה שבעצם הבנתי כמה שונה הכל בהופעה הזו. זה לא היה בחזרות ולא בזה שחלקתי את הבמה עם עוד שתי נשים מהממות, ואפילו לא העירום על הבמה מול אנשים שהיו ממש קרובים אלי - זה היה זה שהופעתי, בפעם הראשונה, עבור האנשים על הבמה ולא רק עבור הקהל. החלק שלנו בהופעה היה בעצם מעין הופעה עבור חברי המקהלה, שהיו למעשה אורחים במעין מסיבת חשק שנערכה על הבמה. זה היה אחר ושונה. אני רגילה להופיע עבור הקהל, להיות בשביל הקהל - זה שרחוק ממני ויושב על כסאות או עומד, אבל לא נמצא ממש לידי, ובטח שלא חולק איתי את הבמה. לא הופעתי עבור קהל, אלא עבור דמויות אחרות בסיפור, וזה היה מסעיר ושונה.
מצאתי את עצמי בדו שיח עם האנשים על הבמה, הם הגיבו להופעה שלי ואני הגבתי לתגובה שלהם, ונוצר בינינו שיח שקרא לי לפעולה. ככל שהם הגיבו בצורה חזקה יותר, כך אני הגבתי חזרה. למעשה חלקנו את ההופעה ויצרנו משהו שלישי שהיה גדול מסכום חלקיו.
אני יודעת שעבור שחקנים על הבמה זה דבר רגיל, אבל עבורי זה היה משהו חדש ומסעיר. הרגשתי מעין איבוד שליטה, וכשהצלחתי לקחת אותה חזרה לידיים, למדתי להינות מזה.
לגבי העירום, שחשבתי שהוא יהיה הקשה, אבל למעשה הוא היה אחד הכלים הכי טובים שיכולתי לבקש בהופעה הזו, הוא היה הכלי החשוב לדו שיח הזה שנולד ביני לבין "אורחי המסיבה" על הבמה. יכולתי לשחק איתם בעזרתו, להלהיב אותם, וככל שהם התלהבו, כך אני נקראתי לפעולה, ונוצר משהו חדש.

האיפור וחדר ההלבשה
אי אפשר יהיה לכתוב את הרשימה הזו בלי לכתוב על המאפרות המופלאות שהיו לנו בחדר ההלבשה המקסים שלנו.
זו היתה הפעם הראשונה שלא הייתי צריכה להתלבש בחדר שירותים / חדרון קטן / באוטו / בבית לפני ההופעה. היה לנו חדר משלנו, היה עליו שלט קטן עם השמות שלנו מעל מראות מקסימות ומקומות משלנו. חדר שירותים משלנו, מקלחת משלנו, תלבושות משלנו שכיבסו אותן עבורנו כל יום. חלום.
צימדו לנו 2 מאפרות מקסימות - מלכה מיצנר והדרה יגד-וילנצ׳יק שבכל ערב מחדש היו מאפרות אותנו, ומכסות עבורי את כל הקעקועים שעל גופי. אני חייבת להודות שהתרגשתי וחשתי כבוד רב על זה שהאופרה הקצתה זמן ומאפרת כדי לכסות את הקעקועים שלי בכל ערב.

בכל ערב הן היו מכסות את הקעקועים שלי, וכך זה היה נראה:

איך מופיעים כל ערב שוב ושוב?
אחרי 1, 2, 3, 4, 5, הופעות גיליתי שאחד הדברים שהיו קשים עבורי, באופן מפתיע, היה לשמור על רמת ההתרגשות. כשרמת החרדה ירדה, גיליתי שמה שהיה לי קשה ביותר היה לשמור על רמת ההתרגשות, שהרי מה שאני מרגישה עובר באופן נקי על הבמה. ביקשתי עצה מחברתי, מורתי וההשראה שלי פעמים רבות - מאיה קרמר, שנתנה לי עצות מעולות. חשבתי לתרגם את מה שהיא אמרה לי, אבל הכי נכון יהיה להביא בדיוק את מה שהיא כתבה:

"You keep the same level every night by reminding yourself that the people watching you tonight are seeing that entire magnificent production for the first time, and it's their energy of wonder and discovery that fuels your energy as a performer to perform every night as though it was the first time, as though it is the only time, because it may be the only time they will ever see it. 

By appreciating, every night you are on stage, everybody that you work with, the production, the team, the audience, the stage. The work you have put in for all these years to get to be on that stage. Appreciating that every night it's a different show, every night something will happen that did not happen the night before or won't again, can be an energy from the audience or a technical glitch or a move you performed differently, expand your own work by researching different meanings, stories, remember, although we wake up every day in the same bed in the same body, we are not the same, we are a new person every day, stage mimics life."

וכך עשיתי. והיא צדקה כל כך.

להופיע באופרה היה משחרר, מלמד, מרגש והרבה מעבר למה שחשבתי שיהיה.

ואני מודה על כל רגע.

  

 

אז מה עכשיו?

עכשיו הפרוייקט הבא - פסטיבל הקרקס במודיעין - 2 מופעים. מופע עם הקרקס של קפטן האודי בשביל הבידור והפריקשואו, ומופע יחיד שלי בשם "תנועה תחת התנגדות" שהולך להיות משהו חדש ואחר מכל מה שעשיתי.

מה מוסר ההשכל?

תקיף את עצמך באנשים טובים - כל השאר פשוט יבוא. תעבוד קשה - כל השאר פשוט יבוא.

xxx

אמילי קייג'